שעת ערב
האפרוחים הפרגיות והתרנגולות מתכוננים לשינה מוקדמת
מחר מתחילים (בהדרגה ) להתרגל לשקט שאחרי הסערה
ולי יש חשבון נפש ארוך עם החופשה
האם השכלתי לנצל את הזמן להידוק הקשרים?
האם חידדתי לבנותיי מסרים?
האם הייתי דוגמא בזמנים של אין אונים
או שמא התפרצתי בדברים נוקבים?
אני יודעת,
לא הייתי האמא הכי המרעיפה וטובה, מלאכית ומגוננת
לא הייתי הסופרוומנית המספיקה, המלהיבה, המרוצה והמתדרכת
אבל הייתי אני הנזקקת, המתפללת הנסמכת על השם
הייתי אני המבקשת כל יום בדרכי להתקדם
הייתי סמוכה בביטחון ובאמונה
שרק ממנו אקבל כוחות לשרוד את התקופה וההמולה
כל יום קיבלתי מאבא ארנק עם מטבעות
הן היו כל כך מוחשיות וממשיות
מטבע של חיוך לילד שעצביי הקדיח
מטבע של שיחה נעימה בעוד ראשי קודח
מטבע של ארוחה משותפת בריאה ונעימה
מטבע של תפילה זכה מכל הלב עם כוונה
מטבע מוחשית מוחשית כשהחשבון בבנק התמלא במזומן
ולמרות הבעיות עם ביטוח לאומי, הם לי הכניסו את הכספים בזמן
מטבעות קטנות של הנאות בצ'יק
גם שטרות התעופפו ישר לתוך התיק
היש לכן חופשה גדולה מזו??
חלף עבר החופש הגדול, מים עד חוף
על סיפו עומדת אני סוף כל סוף
ומתפללת על הגשר הצר
שמקשר בין האתמול אל המחר
שיתן לנו אלוקים בינה
להבין, להשכיל ולשמוע
ללמוד וללמד
לשמור, לעשות ולקיים
את כל דברי תלמוד תורתו
באהבה!!
המשך יבוא—
לקראת פרק ב לחצו כאן
ולסיכום סוף החופש בשנה שעברה (תשע"ג) לחצו כאן
2 תגובות